זוממים
"הלחם יתייקר ב-7 אחוזים", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב". "הממשלה צפויה לאשר היום חבילת קיצוצים וגזירות בסך 15.6 מיליארד שקל. גם מוצרי החלב צפויים להתייקר", נכתב בכותרת המשנה. "הממשלה תאשר היום את חבילות המסים והקיצוצים", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ", מתחת לכותרת הגג האדומה, "גם הבריאות והחינוך ייפגעו".
בעוד ש"הארץ" ו"מעריב" מקדישים את כותרותיהם הראשיות לביקורו של מיט רומני, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מתמקדים במדיניות הפנים הישראלית. "מסים וקיצוצים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", שמפגין היום עמדה מעט פחות מגוננת על אותה מדיניות. ברם, תמיד אפשר להיות ביקורתיים יותר: "גזירות נוספות בדרך" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; על שער "ישראל היום" מככב שטייניץ לבדו. ב"ידיעות אחרונות" מצטרף אליו נתניהו (בתמונה מניפולטיבית שנשלפה במיוחד מהארכיון, שבה נראים השניים כשהם מסתירים את פיהם בידם, זוממים).
שבעת העמודים הראשונים של החינמון מוקדשים לסיקור ה"מסים וקיצוצים" תחת הלוגו "הגזירות". בלוגו נראה הפעם גם שר-העל לאסטרטגיה כלכלית, ולא רק שר האוצר הפשוט. בהשוואה לעיתונים האחרים, הסיקור חלבי ונוח לממשלה ולעומד בראשה, על אף שאם קוראים אותו בפני עצמו, ניכר שהוא משתדל להיות הוגן, או לפחות להידמות להוגן: הכתבים מדווחים על הביקורת שנמתחת על המהלכים, וזו מגיעה גם לכמה מהכותרות. ועדיין, המסרים הממשלתיים מודגשים עשרת מונים (דן מרגלית אף מעודד באופן ספציפי את נתניהו שלא להיכנע לדרישות השרים ומייצגי המגזרים השונים שיבקשו לצמצם את הקיצוץ בתקציביהם).
יותר מההטיה לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו, בולטות ב"ישראל היום" השטחיות והעילגות באופן שבו מסקרים את מדיניות המסים שלו. טורו של הפרשן הכלכלי של העיתון, חזי שטרנליכט, המודפס בכפולה הפותחת, מדברר קלישאות ממשלתיות מוכרות, אולם מצליח לשלב ביניהן פניני לשון כגון: "תזכרו את המספר 17. הוא ילך איתנו מעכשיו והלאה להרבה שנים. 17% מע"מ, אם תחליט הממשלה להעלותו היום, ילוו אותנו עוד שנים רבות". או ההמשך, הראוי להיכנס לפנתיאון הציטטות העיתונאיות: "הרעיון העקרוני של המע"מ הוא מס על ערך מוסף".
או בטור הסמוך, גם הוא של שטרנליכט, לצד דברור ממשלתי (למשל ביחס ל"רווחים הכלואים") בולטת הרשלנות. למשל: בתשובה לשאלה "כיצד תשפיע עלי עליית מס הכנסה?" נכתב: "מי שמשתכר ברמות הנמוכות יושפע בתוספת מיסוי של יותר מעשרה שקלים בחודש. ברמות הגבוהות תהיה תוספת מס של קרוב ל-1,000 שקלים. עבור העשירים, כלומר אלה שמשתכרים יותר מ-800 אלף שקלים בחודש, נוסף מס בשיעור של 2%". מה זאת אומרת "יותר מעשרה שקלים בחודש"? כמה יותר? הרי זו קביעה חסרת משמעות. ומה המשמעות של עלייה של 2% במס ל"עשירים" אם לא צוין אחוז ההעלאה לבעלי הכנסות פחותות מ-800 אלף שקל (אגב: בשנה, לא בחודש)?
הרעיון העקרוני של עיתון הוא פרסום סלקטיבי של מידע בדוק וערוך על-פי קריטריונים של מהות וסגנון. חבל שהוא נעלם תדיר מעיני העורכים ב"ישראל היום", ככל שאלו קיימים.
ב"ידיעות אחרונות" העריכה מוקפדת הרבה יותר, והאג'נדה גלויה הרבה יותר. "ההבטחות והמציאות", נכתב מעל לתמונת נתניהו ושטייניץ הזוממים. "רק בחודש מאי הבטיח נתניהו: 'יש לנו כלכלה חזקה. נפחית את יוקר המחיה כדי שנוכל לחגוג בביטחון ובאושר'. ורק לפני חודש הוא אמר, 'הכבדת המסים תדכא צמיחה, תגדיל האבטלה והגירעון'". ה"מציאות" מתוארת בכותרת המשנה לראשית: "היום: קרב בממשלה על העלאת המסים וקיצוץ במשרדי הממשלה. ש"ס: נתנגד. סגן השר ליצמן: פוגעים בחולים. ובינתיים האוצר מתכנן סיבוב נוסף: יוגדלו התשלומים לביטוח לאומי ולמס בריאות, ויוטל מע"מ על כרטיסי טיסה" (גד ליאור).
הכפולה הפותחת מחולקת לשניים: חלק אחד, תחת הכותרת "פגיעה רוחבית", מפרט באופן ביקורתי את הקיצוצים הצפויים בסקטורים השונים: בריאות ("מכה לרפואת החירום"), תחבורה ("הרכבת הקלה תחכה"), בטחון פנים ("פחות שוטרים ברחובות"), השכלה גבוהה ("אוניברסיטת אריאל תחילה"), דיור ("אסון לזוגות צעירים"), משרד התמ"ת ("אמהות עובדות ייפגעו"). החלק השני מוקדש להרחבה של ה"הבטחות" של נתניהו ושטייניץ ("אז הם אמרו"). "עד לפני שבועיים נתניהו ושטייניץ דווקא היללו את הצלחת המשק הישראלי", סונטת כותרת המשנה. עמוד שלם מוקדש לתגובות ביקורתיות על מדיניות המסים שהתפרסמו ברשת החברתית פייסבוק.
מדובר, ללא ספק, בסיקור ביקורתי, וכזה שחלקים ממנו הם מניפולטיביים ממש. כך, למשל, חלק גדול מההצהרות של שני שרי האוצר שלנו הן דווקא נכוחות ואינן נסתרות בשל המציאות הנוכחית. כך גם הביקורת על הקיצוצים נגועה בחוסר תום לב כפול: היא מתעלמת מעצם הצורך במדיניות קיצוצים (והרי צריך לקצץ מאיפשהו) ש"ידיעות אחרונות" עצמו קרא ליישם, והיא מעניקה פתחון פה רק למבקרים (המתגוננים מפני קיצוץ בתקציביהם) ולא למושאי הביקורת.
אחרי כל זאת, לא ניתן להתייחס באופן שווה להטיות ולמניפולציות של "ידיעות אחרונות" ושל "ישראל היום" בסיקור מדיניות המסים של נתניהו: למרות הכל, הפער בין ההצהרות של נתניהו אז והיום לא ניתן לגישור ועוורונו ביחס לצורך להעלות מסים מוקדם יותר (ובניגוד לאמונתו הכלכלית הדתית) אינו ניתן להכחשה. ויותר מכך: העיתונות נועדה להיות כלי ביקורת על הממשל, ולא שכבת מגן שלו. סטייה לכיוון הביקורתי היא תאונת עבודה, אימוץ קו מגונן הוא מעילה בתפקיד.
ישראלי ורומני חולקים בירה
ב"ידיעות אחרונות" בולטת ההתעלמות הכמעט מוחלטת מביקור רומני. על שער העיתון אין זכר למועמד הרפובליקאי, והדיווח על הביקור נדחק לידיעה בינונית בתחתית עמ' 12: "רומני בישראל: מבוכה מול יחימוביץ', ויכוחים על איראן". "המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב עקץ את אובמה, וחטף בחזרה מהבית-הלבן: 'רומני הציג עמדות מבולבלות'", נכתב בכותרת המשנה. לא פחות משלושה כתבים חתומים על הידיעה, שנראה כאילו לא היתה ממוקמת מלכתחילה בעמ' 12 למטה.
"למרות הסנקציות, איראן האיצה את העשרת האורניום", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "כך עולה מדיווחי מודיעין שהגיעו למערב. מסר דומה העביר נתניהו לרומני", נכתב בכותרת המשנה מעל לתצלום גדול של רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, כשהוא תוחב פיסת נייר לכותל המערבי בירושלים. "ההבטחה של רומני", נכתב על גבי התמונה עצמה: "'עלינו למנוע מאיראן ייצור של נשק גרעיני', הצהיר המועמד הרפובליקאי במהלך פגישתו עם ראש הממשלה".
בעוד ש"מעריב" מדגיש היום את ההיבט האיראני בביקורו של רומני, "הארץ" מיצה את השטיק כבר ביום שישי, עם ראיון בסגנון אופייני של ארי שביט, שהוקדש בחלקו הגדול ליהודים ולבעיה האיראנית. היום מתמקד "הארץ" בבחישה בפוליטיקה האמריקאית הפנימית. באופן אירוני, הוא עושה זאת באמצעות הדגשת עיסוקו של רומני באותה פוליטיקה, על אף שלכאורה היה אמור להימנע מכך (כל עוד הוא "על אדמה זרה"). "רומני תקף את אובמה: ביקורת על ישראל מחזקת את אויביה", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "המועמד הרפובליקאי לא התאפק ושיגר חצים לעבר הנשיא בעת נאומו בירושלים, כשבקהל שלדון אדלסון וראשי המתנחלים", נכתב בכותרת המשנה.
"בימין הישראלי אין מחלוקת: המועמד הרפובליקאי רומני טוב ליהודים", נכתב בכותרת הדיווח עצמו, של ברק רביד, בעמ' 4 של "הארץ". גם ב"ישראל היום" אין מחלוקת. "ידיד ב'ירושלים, בירת ישראל'", נכתב בכותרת על שער העיתון (ב"הארץ" מדגישים את האמירה הזו של רומני בכיתוב התמונה על השער). "משדר על אותו גל" היא לשון ההפניה לטור הפרשנות של בועז ביסמוט. אותה כותרת חוזרת גם בעמ' 9: "כאן, בירושלים, בירת ישראל", ולצדה הלוגו "ביקור של ידיד". הסיקור של שלמה צזנה אינו ביקורתי. למעשה הוא גם אינו ממש עיתונאי. צזנה משמש קלדן בלבד, והידיעה שלו כוללת אך ורק את "עיקרי הנאום" של רומני. בהמשך, בעמוד הבא, מתפרסמת ידיעה חתומה על-ידי שלושה כתבים המביאה את עיקרי התשבחות והחנופה לרומני.
ענייני תקשורת
"דנינו מודע לעובדה שהוא מותג תקשורתי שאפשר לשווק טוב לציבור. לא כל המפכ"לים לפניו היו אנשים רהוטים, נאים, שמצטלמים היטב. עברו במשטרה כמי שניהל חקירות רגישות של שחיתות הקנה לו גם דימוי של אדם ישר שנלחם בסיאוב שלטוני, נקודה שאנשיו דואגים להזכיר לעתים קרובות", כותב יניב קובוביץ בכתבה מרתקת ב"הארץ" על יחסי-הציבור של מפכ"ל המשטרה.
כמובטח, מנויי "מעריב" קיבלו השבוע כמה ממוספי יום שישי שעבר. קונספט מעניין, אם כי הרבה יותר מעניין היה לקבל היום את מוספי יום שישי הבא (בן כספית, מישהו?). ארבעת הקונטרסים של העיתון עדיין מאוחדים לשניים: מוסף "עסקים" עם "המגזין" והספורט עם החדשות. אגב, ב"הארץ" כנראה לא קיבלו ביום שישי גם את הכותרת של "מעריב": אותה תמונה בדיוק של המתעמלת הישראלית ולריה מקסיוטה, שנפרשה בגדול על שער "מעריב", מופיעה היום לצד ההפניה לעמודי הספורט על שער "הארץ".